נדב יששכר פרחי

בנם של אפרת ואריק יצחק. נולד ביום א' בסיוון תשנ"ג (21.5.1993) בצרפת. אח לשגיא, מעין ומתן.

נשוי לקלי ואבא ליונתן ועדן.

נדב יששכר עלה לארץ עם משפחתו בשנת 1995. המשפחה השתקעה בירושלים, ושם גדל והתחנך. למד בבית הספר הממלכתי דתי "חורב", והמשיך את לימודיו בישיבה התיכונית "קול מבשר" ביישוב מבשרת ציון במבואות ירושלים. היה נער טוב לב, נעים הליכות, מוזיקלי מאוד ואהוב על כולם.

הכיר את קלי, שגרה בשכונת מגוריו בירושלים, שכונת הר חומה (חומת שמואל), והם הפכו לזוג אוהב.

עם סיום לימודיו התיכוניים למד נדב במשך שנה וחצי במכינת "אלישע", מכינה קדם-צבאית בשומרון. במסגרת המכינה הכין את עצמו לשירות צבאי משמעותי. התבלט באהבתו לאדם ולארץ, בחיוכו הרחב ובליבו החם, סיפרו חבריו למכינה.

בשנת 2013 התגייס לצה"ל. שירת כתותחן טנק בחטיבה 7 של חיל השריון בפיקוד הצפון. את מחשבותיו בנוגע לשירות, ורצונו "להחזיר חוב" לחיילים ששמרו עליו, הביע בכתב ביום הזיכרון לחללי צה"ל, בתחילת שירותו הצבאי: "תמיד הלכתי לישון בשקט כי ידעתי ששומרים עליי. תמיד הלכתי ברחוב ברוגע כי ידעתי ששומרים עליי. תמיד הלכתי לבית ספר בשמחה כי ידעתי ששומרים עליי. תמיד הלכתי לעבודה בכיף כי ידעתי ששומרים עליי. תמיד שרתי וניגנתי מכל הלב כי ידעתי ששומרים עליי. תמיד חייכתי כי ידעתי ששומרים עליי. כל זה בזכות 23,085 אנשים גדולים וטהורים שנתנו את חייהם כדי שאוכל לעשות זאת!

"והיום? היום זה תורי להחזיר את החוב ולעמוד על המשמר יום ולילה כדי שכל אותם תינוקות, ילדים, נערים, מבוגרים, הורים, סבים וסבתות יוכלו לעשות את כל מה שעשיתי: אם זה לישון, אם זה ללכת ברחוב, אם זה ללכת לבית ספר, אם זה ללכת לעבודה, אם זה לשיר ולנגן, אם זה לחייך. וכל זה יהיה בלי טיפת פחד בלב. היום אני מרים את הראש בגאווה ואומר, 'אני לוחם בצבא ההגנה לישראל!!' בשביל כל אלה שנלחמו ונהרגו, וכל אלה שעדיין נלחמים למען המדינה!"

עם סיום מסלול ההכשרה כאיש צוות עבר נדב קורס חובשים קרביים, ולאחריו השלים קורס חובשים גדודיים. כחובש גדודי (חוג"ד) שימש בתפקיד סמל מחלקת תאג"ד (תחנת איסוף גדודית) בגדוד 75 ("רומח") של חטיבה 7. בתפקידו זה ניהל את הטיפול הרפואי באירועי חירום, תחת פיקודו של קצין הרפואה הגדודי. נדב אהב מאוד את התפקיד, ביצע אותו מצוין, וזכה להוקרת מפקדיו על המקצועיות והמסירות, הדייקנות וכישורי הארגון והניהול שאפיינו אותו.

במסגרת שירותו כחוג"ד לחם בקיץ 2014 במבצע "צוק איתן" ברצועת עזה, במהלכו ניצל בנס מפגיעה. בהמשך נטל ב-2016 חלק במבצע "שכנות טובה" בגבול סוריה בגולן, אז קיבל פצועים ממלחמת האזרחים בסוריה והעבירם לטיפול בארץ. בכל תפקידיו הצטיין, וזכה לתעודת "מצטיין מח"ט".

הוא זכור בגדוד גם בזכות יחסי האנוש המעולים, ובהפיכת התאג"ד למחלקה שנעים לשרת בה. כתב על כך עומר, שעם שחרורו של נדב משירות סדיר, החליף אותו בתפקיד: "הגעתי לגדוד טרי-טרי מקורס חובשים. הגיע אליי בחור חייכן עם כוס קפה שחור חד-פעמית וסיגריה ביד: 'אני פרחי החוג"ד, בוא תכיר את כולם', הוא אמר. נדב היה בן-אדם אכפתי שתמיד דאג לכולם, שידע לתת תוך שנייה אחת תחושה שאתה שייך. לתפקיד של חוג"ד יש צדדים מבצעיים ברורים, אבל הגדולה של נדב הייתה ביצירת מחלקת תאג"ד משפחתית ושמחה, שגם מתפקדת טוב יותר בכל סיטואציה. אני מקווה שהצלחתי ללמוד ממנו מספיק כדי להעביר כמה שיותר מזה הלאה".

בשנת 2016 השתחרר נדב משירות סדיר. מאז התייצב לשירות מילואים כל אימת שנדרש לכך.

לאחר שחרורו נישא לקלי, אהובת נעוריו, ואחרי שגרו בכמה מקומות הם הקימו את ביתם בהרצליה. במרוצת השנים נולדו להם שני ילדים: יונתן ועדן. נדב היה איש משפחה למופת, בן זוג מסור ואכפתי ואבא נהדר. עבד כמאבטח, ועם הזמן התמנה למפקח על מערך האבטחה של רשות האוכלוסין באזור המרכז.

נדב היה אדם מסודר ומאורגן, שהתייחס ברצינות לכל תפקיד שמילא, וביצע כל משימה באחריות ובמסירות, מתוך חתירה לשלמות. היה בו רוגע פנימי, שהוקרן כלפי חוץ. ניחן בשמחת חיים ובאופטימיות, ראה את הטוב בכל אדם וחיפש תמיד שלום ואחדות. היה בו שילוב מרתק של רצינות וקלילות: החיוך הנעים והמרגיע שלו העיד על אדם שאפשר לסמוך עליו, חבר נאמן, שקשוב לצרכים של הזולת ותמיד עוזר מכל הלב.

לצד העבודה היו לנדב עיסוקים רבים ותחומי עניין מגוונים: אהב לקרוא ספרים, לשמוע מוזיקה מכל סוג, לצלם נופים ולצפות בסרטי מארוול (גיבורי על) ואנימה יפנית. נמשך למכשירי אלקטרוניקה חדשניים ונבחר לשמש שגריר של חברת "סמסונג" בישראל. במסגרת התפקיד התנסה במכשירי טלפון חדשים, כתב עליהם סקירות ושיתף בידע שצבר.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

עם האזעקה הראשונה הבין נדב את חומרת המצב, לבש מדים, לקח את הציוד האישי ונסע לבסיס, בלי לחכות לצו 8. מאז 7 באוקטובר 2023 שירת במילואים בגדוד 7810 של חטיבת יפתח (11) כחובש גדודי. תחילה שירת חודש בגזרת הצפון, משם עבר עם הגדוד ליהודה ושומרון ושם פעלו כשבועיים. בהמשך נכנס לרצועת עזה. הוא נלחם מתוך אמונה שזאת מלחמת קיום, כשעתיד מדינת ישראל והחזרת החטופים לנגד עיניו.

נדב לחם ברצועת עזה שלושה שבועות, עד נפילתו. בשבת, 23 בדצמבר 2023, יצא לפעילות מבצעית במרכז רצועת עזה. במהלך הנסיעה ברכב "האמר" הופעל מרחוק מטען צד, שפגע בצד השמאלי של הרכב, ונדב נהרג במקום.

בתקרית נהרג גם חברו של נדב, רב-סמל ראשון אליהו מאיר אוחנה, שנהג ברכב, ולוחם נוסף נפצע קשה. הלוחם הרביעי שנסע ברכב, ויצא ללא פגע, סיפר למשפחה כי ארבעתם היו דרוכים מאוד בזמן הנסיעה, אבל היו במצב רוח מרומם. סיפרה אימו של נדב: "אחרי שנדב נהרג, הפנים שלו היו מאירות ושלוות, כאילו הוא ישן ועוד כמה דקות הוא יקום וימשיך את החיים".

רב-סמל ראשון נדב יששכר פרחי נפל בקרב ביום י"א בטבת תשפ"ד (23.12.2023). בן שלושים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל, ירושלים. הותיר אחריו אישה, בן ובת, הורים, שני אחים ואחות.

ספדה לו רעייתו: "איך מכילים אובדן של אדם שהיה הכול בשבילי? האהבה הראשונה שלי, החבר הכי טוב שלי, האוזן הקשבת שלי, האבא הכי מדהים לילדים שלנו, מי שידע את התשובות להכול. אדם שמילא לי את כל החיים, את כל האהבה. הוא כל מה שהייתי צריכה. חמש-עשרה שנה שנדב היה הכול בשבילי. לאורך השנים גדלנו יחד, צמחנו יחד, תכננו תוכניות לעתיד, ומי בכלל חשב אז שיש כל כך הרבה רוע בעולם. ידעתי שהוא המשענת שלי והמגן שלי, שאני יכולה לסמוך עליו בכל דבר, שהוא ייתן לי את העצות הכי טובות ויהיה כאן בשבילי להכול … בשיחה האחרונה שלי עם נדב שאלתי אותו, 'איך אתה? איך מצב הרוח?' והוא ענה, 'הכול בסדר'. זה בסדר שאין מקלחת ושירותים, שלא ישנים טוב ואין אוכל טעים. כי מבחינתו, המשימה הייתה נעלה יותר מכל התנאים האלה, ומשפטים כמו 'הכול בסדר', 'יהיה בסדר' היו חלק מהשגרה שלו. הוא באמת האמין שכל הצרות והבעיות הן הבל הבלים, והכול בסדר ויהיה בסדר. מאז 23.12 אני דואגת להגיד את צמדי המילים האלה הרבה, כי אני בוחרת להאמין שיהיה בסדר, ואני בוחרת להמשיך את דרך החיים של נדב".

ספדה מעין אחותו: "אחי הלך להילחם בגאווה ובלב שלם כדי להגן על מדינת ישראל. נדב מעולם לא הוריד את החיוך מפניו, יעידו כל מכריו. בבקשה תזכרו את החיוך שלו ותחייכו בשבילו גם בימים קשים. תודה, אחי, אוהבת אותך. ה' ייקום דמך".

ספד לו ניר, גיסו: "נדב יצא למילואים במסירות נפש עצומה למען ארץ ישראל ועם ישראל, בידיעה שהוא משאיר מאחור אישה ושני ילדים. הוא עשה את זה, והוא היה עושה את זה שוב. יש לנו משימות שנדב לא סיים, ולא נפסיק לעשות אותן עד שננצח".

כתבה תפארת: "הלב נקרע. לא מאמינה שאינך כאן עוד. נחייך ונשמח ונאהב את החיים כמו שאהבת אתה. נדב, גיבור ישראל שלנו, תישאר בליבנו לנצח".

ספדו לו תלמידים ומורים מישיבת "קול מבשר": "נדב הי"ד, בוגר מחזור ל"ט, תמיד חייך בסבר פנים יפות והיה אהוב על כולם. זכרו לא יישכח מאיתנו לעד. 'בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה אֲדֹנָי ה' דִּמְעָה' (ישעיהו כ"ה, ח')".

נדב מונצח בדרכים רבות, בהן:

עיריית הרצליה הנציחה את זכרו בגינת שעשועים שנחנכה בספטמבר 2024 ברחוב בן-יהודה, סמוך למקום מגוריו. כתבה קלי, רעייתו: "גינת שעשועים היא זיכרון מתוק בשבילנו. נדב עלה עם הילדים על כל מתקן, טיפס ונכנס למגלשה. היה לו חשוב ללמד את הילדים להיות עצמאים ולא לפחד, וזה תמיד עבד לו. המקום הזה מראה פן נוסף באישיותו של נדב. לצד זה שהיה רציני בכל מה שעשה, הייתה בו גם רוח שטות ושובבות".

למיזם זה מצטרפים מיזמי הנצחה בשכונת הר חומה (חומת שמואל) בירושלים, שבה גדל נדב: ספסלי תצפית הוקמו בשכונה להנצחתו; מרוץ המדרגות השנתי, באוקטובר 2024, ומבצע התרמת דם, בדצמבר 2024, הוקדשו לזכר הנופלים בני השכונה, ובהם נדב. "מינהל קהילתי חומת שמואל" הפיק סרטון להנצחתו, שניתן לצפייה ביוטיוב בכתובת:

במסגרת פרויקט "ארגזי השמחה של נדב" מחולקים ארגזים מלאים בכלי נגינה לגני ילדים, והילדים מנציחים במוזיקה את נדב. הפרויקט "תפילות הילדים", רכיבה טיפולית ליתומי צה"ל ב"חווה של לאהנר", חוות סוסים במושב בני ציון בשרון, מוקדש לזכרו של נדב.

בינואר 2024 התקיימה לזכר נדב ריצה חברתית בהר איתן, ליד ירושלים. אביו של נדב, חובב ריצה, משתתף במרוצים רבים כשהוא לבוש בחולצה שעליה מודפסת תמונת בנו, עם הכיתוב "לנצח בליבנו", ודגל ישראל מוצמד לגבו.

משפחתו של נדב הנפיקה ערכת יינות לזכרו באמצעות האתר "יין וחברים". על תווית הבקבוקים מופיעים קורות חייו של נדב וברקוד המפנה לדף שלו באתר "קהילה זוכרת".

מדבקות שדמותו של נדב מודפסת עליהן, לצד המשפט שאפיין אותו, "החיים יפים יותר כשלוקחים הכול בחיוך", הודבקו באתרים רבים ברחבי הארץ.

נדב מונצח בשלט זיכרון בגבעת התחמושת בירושלים.

חבריו למכינה הקדם-צבאית "אלישע", שבה למד, שוקדים על הקמת פינת לימוד והנצחה במכינה, שתיקרא על שמו, "נווה נדב".